תערוכת קלינטק ועידת ישראל לגינון ופיתוח הנוף
ה-4, 6 בספטמבר 2017


 
חיפוש

קלאסיקה אירופאית


15.07.2014

פארק קטרינה, שהוקם בתחילת המאה ה-18 בעיירה פושקין ליד סנט פטרסבורג, עבר גלגולים רבים - וכולל כיום שורה של מבנים קלאסיים ופארק נופי בשטח של כ-700 דונם

מאת: אגר' גיל רוזנברג

הגעתי לעיירה פושקין באמצע מרץ. בערך שעה נסיעה במונית מסנט פטרסבורג. מזג האוויר היה קר אך נעים (בקנה מידה רוסי לפחות): 3 מעלות בחוץ. 
שרידי הקרח מהלילה עדיין צמודים היו לקירות ולמכוניות. נכנסתי וצפיתי במאות אנשים שהיו עסוקים על פיגומים, על מנת להכין את ארמון קטרינה (ברוסית יקטרינה) לקראת פתיחת העונה. ארמון ענקי, יפה כמו בסרטים.
קצת רקע: ארמון קטרינה (Catherine Palace), ארמון שנבנה בסגנון רוקוקו* (Rococo), ממוקם בעיר פושקין (Tsarkove Selo, Pushkin), 25 ק"מ (בקו אווירי) דרום-מזרחית לסנט פטרסבורג (לשעבר לנינגרד), רוסיה. ארמון קטרינה היה במשך שנים רבות ארמון הקיץ של הצארים הרוסיים.  
הארמון הוקם במקור ב-1717, כשהקיסרית קטרין אנימרוסיה (ברוסית יקטרינה ה-I), התארסה לאדריכל הגרמני יוהן פרידריך בראונשטיין, וביקשה ממנו לבנות לה מעון קיץ להנאתה. 
אולם, קטרינה ה-I שלטה ברוסיה לתקופה בת שנתיים בלבד, עד מותה ב-1727. יותר מאוחר, ב-1733, הזמינה הקיסרית אנה איואנובנה רומנובה (Empress Ana), בתו של איוון החמישי, את מיכאיל זמצוב (Mikhail Zemtsov) ואנדרי קווסוב (Andrei Kvasov), להרחיב את ארמון קתרינה מעבר לממדיו המקוריים. 
למרות שהארמון נקרא היום ארמון קטרינה הגדולה, היא עצמה לא אהבה את המקום וקראה לו "עוגת קצפת". הקיסרית אנה החליטה, כי מקום מגוריה של אמה מיושן ואינו ראוי לאירוח והורתה על שיפוץ, אך גם היא לא הספיקה ליהנות ממנו. בליל ה-6 בדצמבר 1741, ערכה הקיסרית אליזבת (ברוסית יליזבטה) הפיכה ותפשה את השלטון. יחד עם ובתמיכת חיילי משמר הצאר הדיחה את איוואן השישי, בנה של הקיסרית אנה.
במאי 1752 ביקשה הקיסרית אליזבת מאדריכל החצר שלה, פרנצ'סקו ברתולומאו רסטראלי (Francesco Bartolomeo Rastrelli) להרוס את המבנה הישן ולהחליפו במבנה גדול הרבה יותר, בסגנון רוקוקו ראוותני. הבנייה נמשכה כארבע שנים וב-30 ביולי 1756 הציג רסטראלי את הארמון החדש, באורך 325 מטרים, מבנה שהותיר את אנשי חצרה ושגרירים זרים המומים מיופיו. 
יותר מ-100 קילו זהב טהור שימש לציפוי חזית הטיח המתוחכמת ופסלים רבים הוצבו על הגג. בחזית הארמון הוקם גן גדול, שמרכזו ליד בניין ההרמיטאז', שנצבע בצבעי תכלת-לבן (Azure-and-white Hermitage Pavilion). הגן תוכנן על ידי מיכאיל זמצוב ב-1744; שופץ על ידי האדר' רסטראלי ב-1749 והושק ע"י פסל גדול ומוזהב, המייצג את "האונס של פרספונה**".
בחג המולד של 1761 מתה הקיסרית אליזבת וזמן קצר לאחר מכן, בינואר 1762 הוכתר פיוטר השלישי כצאר רוסיה. אולם 7 חודשים אחר כך, ביולי, בזמן שפיוטר שהה בביקור בהולשטיין, מקום הולדתו, השתלטה קטרינה ה-II, בעזרת בני האצולה שתמכו בה (בעיקר ניקיטה פנין ומאהבה, גריגורי אורלוב), על כס המלוכה. פיוטר אולץ לוותר על כתרו וב-17 ביולי 1762 נרצח ע"י אחיו הצעיר של אורלוב, ככל הנראה בהוראת הקיסרית. 
בתקופת כהונתה של קטרינה ה-II הוקמה שורה ארוכה של מבנים והפארק הנופי הגדול במקום. מלבד שיפוץ הארמון המרכזי, המשיך רסטראלי בבניין ההרמיטאז' והקים את בניין הגרוטו (Groto) ואת הגבעה שעל החוף. על אי, בלב מה שהיה אז עדיין השלולית הגדולה, הוקם בניין התאווה (Lust-House, היום נקרא Hall on the Island), מבנה משושה המוקף בשבילים. 
לבסוף, בשנת 1770, ואסילי ניילוב (Vasily Neyelov) ובנו איליה (Ilya), הקימו בהזמנת קטרינה ה-II את קומפלקס הבניינים של האדמירלות, את מטבח ההרמיטאז', את בית המרחץ העליון ואת בית המרחץ התחתון, את גלריית הקמרון (Cameron’s ensemble), את גשר השיש (Marble Bridge) ועוד. כן הוקמה תעלה ארוכה (חפיר, Cascade), המקיפה את גבולות הגן עד לשלולית התחתונה, בה שולבו בה 12 סכרים.
קטרינה ה-II מיהרה להראות לאירופה הנאורה, שהיא לא רק מקימה גן על פי צו האופנה והסגנון האחרון, אלא גם עיצבה אותו במבנים יפים, שיעלו על נס את גדולתה. 
כאות כבוד ותהילה לניצחונות הרוסיים על תורכיה, למשל, הקימה קטרינה ה-II ב-1770 וב-1780 את מגדל רואין (Ruin Column), עמוד שסמה (The Chesme Column), עמוד מוריאה (Morea Column), עמוד קרימיאן (Crimean Column), את אובליסק קגול (Kagul Obelisk), את הקיוסק התורכי, את המפל האדום (או התורכי), את גשר השיש ושורה של מבנים נוספים. 
ברבות השנים נוספו עוד ועוד מבנים לפארק (למשל הבניין הסיני), על ידי צארים ושליטים. אחד המבנים  האחרונים שנבנו היה בית מרחץ תורכי, שהוקם בין ב-1850 ל-1852 על ידי הקיסר ניקולאי ה-I (Emperor Nicholas I). לאחר מותה של קטרינה ה-II ננטש הארמון לטובת ארמון פאבלובסק (Pavlovsk) וצארים העדיפו לאחר מכן להתגורר בארמון אלכסנדר ה-I, הסמוך.  
בסוף מלחמת העולם ה-II, כאשר הכוחות הגרמנים נסוגו, לאחר המצור על לנינגרד, הם הרסו בכוונה את כל אגף המגורים והותירו רק את הקליפה החלולה של ארמון קטרינה מאחור. אחרי המלחמה הצליחו ארכיונאים רוסים לאתר ולתעד כמות נכבדה של פריטים מעיצוב הפנים, שהייתה להם חשיבות רבה בשיקום הארמון. למרות שמרבית השיקום הושלם בזמן ליובל ה-300 של סנט פטרסבורג ב-2003, עדיין נדרשת עבודה רבה, כדי לשחזר את הארמון ולהחזיר עטרה ליושנה. 
על מנת לגייס כספים למטרה זו, מספר פעמים השכירה הממשלה הרוסית את הארמון לאירועים בעלי פרופיל גבוה, כמו הקונצרט של אלטון ג'ון לאליטה של המפלגה ב-2001, וכן נערכו קונצרטים של טינה טרנר, וויטני יוסטון, סטינג ואחרים.
 
ארמון קטרינה
המשכתי לסייר בשטח הגן. הפארק סביב הארמון פשוט מדהים - גן טיול ורגיעה. קשה לחשוב ששטחים עצומים כל כך, המתוחזקים ע"י מאות גננים ואנשי תחזוקה, שירתו בעבר משפחה אחת בלבד. אין ספק שקנאת פשוטי העם באצולה הרוסית הייתה רבה, מה שהביא בסופו של דבר להפלתם (המהפכה הבולשביקית). 
מטרת הגנים הללו, שנבנו לפני מאות שנים על ידי ארבע נשים חזקות: הקיסרית קטרינה ה-I, הקיסרית אנה, הקיסרית אליזבת והקיסרית קטרינה ה-II, הייתה  להראות מי מהן יותר עשירה, מי מהן יותר תרבותית. היום הן מתחרות למי יש יכטה יותר מפוארת, או מכוניות פאר נדירות יותר, או רכוש רב יותר.
אז, בעידן שלפני התקשורת המהירה, היה הארמון מוקף שומרים ואנשים פשוטים יכלו לראות את הפארק והארמון רק מרחוק או בציורים. צילום עדיין לא היה ומפעם לפעם צייר החצר יצא לפארק וצייר.  
השערים צבועים בזהב ושחור. הפסלים היפיפיים פזורים בכל עבר ובכל מקום שאדריכל הנוף רצה ממוקם ספסל ישיבה, כדי שנוכל לשבת ולהירגע ולהסתכל על הנקודה שבה המתכנן רצה להדגיש ולהראות למתבונן. 
שבילי סוסים ואגם מלאכותי היו במאות ה-17 וה-18 פריטי חובה בגנים שכאלו. באגם הגדול שטים כמובן ברבורים וברווזים. סביב הגנים יערות לציד וספורט רכיבה. אין ספק, מי שגר בארמון הזה עשה חיים משוגעים. אלו היו הגנים של הקיסריות וצארים נוספים והם אותנטיים לחלוטין. 
 
פארק קטרינה
מהארמון המשכתי פנימה, לכיוון הפארק. פארק קטרינה הוקם בשני חלקים: הפארק הרגיל - הגן הישן (ההולנדי) ופארק הנוף (האנגלי). 
הגנים תוכננו ותוחזקו על ידי משפחת המלוכה הרוסית, אבל הגנים הללו נכנסו להיסטוריה והם מעתה מקור למשיכת תיירים ונכס לאומי. העצים והשיחים גזומים בשיטה עתיקה, שבה משאירים פרקים קצרים לקבלת מראה סוריאליסטי ולא טבעי. סנאים ושפנים מתרוצצים בגנים והיום הוא פארק טיול. תושבי העיר באים עם הילד והסבא לבקר, מתרגעים על הספסלים הקרים, מקלפים תפוח וחושבים. 
על הגן הישן נאמר שהקמתו החלה עוד בימי הצאר פטר ה- I(Peter I). תהא האמת אשר תהא, היו אלה אמני הגינון ההולנדיים, יאן רוזן (Jan Roosen) ויוהאן ווכט (Johann Vocht) שהקימו את הגן הישן בשנת 1720, על גבי שלוש טראסות שטוחות וגדולות, שהוקמו לפני הארמון האימפריאלי. 
באותו זמן הוקמו שלוליות ראי, על הטראסה השלישית, שם הוקמה שלולית המים שנקראה ואנגזה (Vangaza), שזרמה והתפצלה לשני שלוליות (גופי מים): השלולית העליונה (הגדולה) ושלולית הטחנה (התחתונה), שיותר מאוחר שולבה במערכת נמוכה יותר של אגמים. 
ב-1770 הוקם פארק אנגלי באזור שמדרום לארמון, סביב השלולית הגדולה. ליד הארמון נותר הפארק בסגנונו המקורי, צרפתי.
העבודה החלה בפיקוחו של ניילוב והושלמה על ידי מאסטר הגינון האנגלי, ג'ון בוש (John Bush). עתה, כחלק מהפארק החדש, עוצבה השלולית מחדש ולמעשה הפכה לאגם מרשים ורחב ידיים. הקווים המרובעים של השלולית התחתונה רוככו. השלוליות בעלות צורת הסהרון (Crescent), שהיו על הטראסה השלישית, נותרו כפי שהם, עד לשיפוצו של הפארק ב-1960. בשנה זו התברר כי גופי המים הללו, שתפשו כחמישית מפארק קטרינה, היו אלמנט חשוב מאוד במראה הפארק.
המדרון הטבעי על פני השטח לכיוון צפון-מזרח, הפך את חיבור גופי המים למערכת מים אחת, מונעת על ידי כוח המשיכה, שכללה מספר מפלים, קטנים אך שובבים. הגודל העצום, המונומנטלי, של הגנים הללו, כמו מראה הכנסיות של אותם ימים, נותן תחושה לאיש הקטן, לחייל, למשלם המיסים, שהוא ניצב בפני מלך גדול, אל שבכוחו להזיז הרים וגבעות. הכול כאן מגמד את המבקר, שנותן כבוד בליבו אל מלכו. 
הגן אינו משרה חמימות ותחושה מזמינה. אין לו חניות מוסדרות סביבו ובכלל, יש כאן הרגשה כאילו לא רוצים מבקרים בגן.
העצים הוותיקים שנשברים נתמכים ונקשרים זה לזה, הפסלים, עמודי הניצחון, השיש, הכול כדי להשאיר תחושת ותק, להרגיש את משק כנפי ההיסטוריה, שעוברת בין העצים עם הרוח.
 
הפארק הנופי
הפארק הנופי בקטרינה מתחיל מיד אחרי גלריית הקמרון (Cameron’s ensemble) ונמשך בין הכביש, שרץ בין הקפריס (Caprice) ושלולית וויטוולו (Vittolovo Pond) לסימטת הראמפה (Ramp Alley), לאורך הצד הדרומי של האגם הגדול ולאורך הצד המערבי של הפארק. הפארק משתרע על פני שטח של 700 דונם. 
הקמת הפארק הנופי החלה ב-1760, אך עיקר העבודה נעשתה ב-1780-1770, תקופתה של קטרינה ה-II. התכנית המקורית יושמה ע"י האדריכל וסילי ניילוב, עם עזרה של שני בניו, איליה ופיוטר (Piotr) וכן, בסיוע מאסטר הגינון הרוסי טריפון אליין (Trifon Ilyin). 
כדי לאפשר את יצירת הפארק הנופי, נשלח ניילוב האב לאנגליה, שם הוא למד את היצירות האחרונות באמנות הפארקים, את המאפיינים העיקריים, שבעצם היו חיקוי של נוף טבעי אנגלי טיפוסי. אנליזה של נופים באחוזות הנוף הכפרי האנגלי, מראה שהיוצרים של הפארק הנופי בקטרינה, הושפעו מאוד מהם.    
אבל התכנית העיקרית אחריה עקבו העובדים בפארק הייתה של המסטר ג'ון בוש. בגדול, הפרויקט שלו שמר על המסגרת שהתווה ניילוב, אבל חשים שכאן הייתה ידו של המאסטר המנוסה בעיצוב הנופי. 
ב-1771 מונה בוש כממונה על כל העבודות בפארקים והוא נשאר בתפקיד זה 18 שנה עד לעזיבתו את רוסיה ב-1789. בנו, ג'וזף בוש (Joseph Bush), המשיך את עבודתו בפארקים עד שנת 1810
במהלך יצירת הפארק הנופי, ערוצי מים רבים נחפרו, גבעות ותלוליות נוצרו וניטעו אלפי עצים מזנים שונים. האגם הגדול הפך למרכז הפארק. כאמור, באופן אורגני שולבו בנוף הפארק מבנים אקזוטיים, בצורת חורבות עתיקות, תוספות "גותיות" ו"תורכיות", בית קיץ "סיני" (Chinese pavilion), וכאמור כל מיני גשרים ועמודים, שנוצרו ע"י שורת אדריכלים: קמרון (Cameron), קווארנגהי (Quarenghi), שלושת הניילובים (Vasily, Ilya & Pyotr Neyelov), רינאלדי (Rinaldi) וולטן (Velten) וכל המוניומנטים שהנציחו ניצחונות רוסיים על האימפריה העותומנית. יש הטוענים, כי המבנים התורכים הם פחות אות לניצחון הרוסי, אלא יותר תוספות סטייליסטיות של רומנטיזם, שנועדו להפוך את הגן ליותר אקזוטי, תוך התאמה ל"טעם הלאומי".  
בסוף המאה ה-18 זכה הפארק למראהו הסופי. כאמור, במאה ה-19 הוא רק הועשר במספר מבנים קטנים וכמה עבודות פיסול. 
*  *  *
אין לי ספק: אני לא משוטט להנאתי בגן ישראלי, בו ילדים מקפצים ואימהות רודפות אחריהם עם תפוח או במבה. הכול כאן שקט ומלבד הרוח, הציפורים ולחישות המטיילים - שקט פסטוראלי. 
מידי פעם עוברת אישה עם אמה המבוגרת והשתיים הולכות יד ביד, או ילדון עם הוריו. הכול בשקט, ממש כמו בספרייה. בישראל בה האינדיבידואל נראה לעין העסק שונה. כאן האינדיבידואל כמעט ואיננו נראה, אלא העוצמה של הצאר המשתלטת על כל פינה. 
אסור לזרוק, לשרוק, אסור לדבר בקול, אסור להשמיע מוזיקה וכמובן שאסור ללכלך או להשתובב. בעצם הכול כאן אסור. מותר רק לטייל ולהמשיך הלאה, בשקט. 
אבל בשורה התחתונה, אין ספק שאתה עומד בלב שורה של גנים יפים ומעוררי התפעלות. 
הייתי די מופתע לראות את הגנים של מלכי רוסיה, גנים אותנטיים ונהדרים שנשתמרו מאז, את התכנון שמושתת רובו ככולו על קלאסיקה מערב אירופאית, כוונת המתכנן נראית לכל. כאן יצרו מלכות רוסיה הגדולות את הקונטרה החזקה לגני המלוכה של הולנד, אנגליה וצרפת. אני בהחלט ממליץ לכל חובבי הגינון לבקר שם ולהתפעל.
 
* רוקוקו היה סגנון עיצוב אדריכלי-אומנותי, שאפיין את השנים שלאחר תקופת הברוק. האדריכלים רצו להרשים את לקוחותיהם בבניה אקסטרווגנטית וראוותנית, המון פיסול קלאסי, המון מזרקות, המון עיטורים וקישוטים, יותר והמון מכל דבר. הייתה זו תקופה שסימלה את אחרית הרנסנס והברוק ולכן רבים מחשיבים היום את סגנון הרוקוקו לקיטש. עם זאת, בתקופה זו עדיין נוצרו כמה וכמה יצירות מופת.
 
** פרספונה, מן המיתולוגיה היוונית והרומית. ע"פ הסיפור, נחטפה פרספונה בידי פלוטו – הוא האדס במיתולוגיה היוונית, אל השאול. נושא זה היה אהוב על הפסלים באותה תקופה. בתחילת המאה ה-17 יצר הפסל האיטלקי, ג'ובאני לורנצו ברניני, פסל ראשון בנושא ורבים חזרו בווריאציות שונות על הנושא.
 
 
 
 


תגיות : גינון, גנים ירוקים, קבוצת משוב, סנט פטרסבורג' חקלאות, גינון, מים, איכות סביבה, טכנולוגיות מים, תערוכת חקלאות, תערוכה חקלאית, אנרגיה משוב, קבוצת משוב, קלינטק, אגרומשוב, פרש אגרומשוב, גנים ירוקים, משוב חקלאות, ועידת ישראל לגינון, ענף גינון, גנן, משתלות, אדריכלי נוף, אווניו קרית שדה התעופה, גינון,